הפחד הגדול של הנרקיסיסט.

נרקיסיסט יגייס את כל כוחותיו למלחמה נגד… מי שגרם לו לטעות.

אך הוא עצמו, לעולם לא יודה בטעותו ואם המציאות לא תתישר על פיו, המוצא היחיד לכעס שלו יהיה להפנותו כלפי מי ש"גרם" לו לטעות.

לכן, לוויכוח עם נרקיסיסט לא יהיה סוף אלא אם כן הצד השני יודה ב"טעותו" או יפרוש באופן עמום מהעימות.

כל זה, נכון במישור האישי, אך אנו רואים זאת גם במישור הפוליטי לאומי. מנקודת ראותו של המנהיג הנרקסיסטי, אם המציאות אינה מתיישרת על פי תפיסתו, יש להרוס אותה כי אז היא חסרת חשיבות ומשמעות.

התסמונת הזאת אובחנה כמובן גם על ידי אבי הפסיכואנליזה המודרנית, זיגמונד פרויד, שאיבחן וניתח את היווצרותה על פי תורתו, אך נמנע באופן נחרץ מטיפול באלו שאיבחן אותם כלוקים בה.

לטענתו התופעה כה מושרשת באישיות החולה עד שהוא לא מבחין בה.

החולה יגייס את כל כוחותיו כדי להילחם באלו בכל מה שיאיים על ה "מבצר הנרקסיסטי" ולכן יידחה את כל הניסיונות לטפל בכך.

בספרי, "על הספה", תיארתי את היווצרות ה"מבצר" הזה תוך שימוש בינסיון האישי שלי וניתוח חלום "העיר המבוצרת" שלי.

קיראו על כך בספרי המיוחד שנמכר באתר "עברית" >> https://www.e-vrit.co.il/Product/29546